top of page

הפרעת קשב וריכוז ADD/ADHD אצל ילדים ומבוגרים ודרכי טיפול

עודכן: 29 בינו׳

מה זה ADHD?


הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (Attention- Deficit/ Hyperactivity Disorder) מאופיינת בדפוס מתמשך של חוסר קשב ו/או אימפולסיביות ופעילות יתר מוטורית. סימפטומים אלו יחוו באופן מתמשך וקבוע אשר יפריע לתפקוד או להתפתחות. לפיכך, הסובלים מההפרעה נמצאים בסיכון מוגבר לחוות קשיים לימודיים, בעיות התנהגות ופגיעה בקשרים ותפקודים חברתיים. בדומה להפרעות רבות, הגורמים שמובילים להתפתחות הפרעת ה-ADHD הינם גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים- חברתיים (Hooley et al., 2021).


דרכי טיפול ב-ADHD


טיפול תרופתי

הסובלים מהפרעת ADHD חווים סימפטומים המקשים על תפקודם היומיומי ועל כן, רבים פונים לקבלת טיפול להקלת הסימפטומים. אחת הדרכים הנפוצות לטיפול בהפרעה היא טיפול תרופתי. מחקרי עבר מראים כי הטיפול התרופתי בריטלין (Ritalin) ודומיו מפחית את פעילות היתר המוטורית, מגביר את הערנות, מפחית את מוסחות היתר לגירויים, מוריד את מידת האגרסיביות ואף מביא לביצועים לימודיים טובים יותר (Fava, 1997; Hazell, 2007; Konrad et al., 2004; Pelham et al., 2002).

יחד עם זאת, לטיפול התרופתי ישנן תופעות לוואי רבות ובהן, פגיעה בתהליכי חשיבה, פגיעה בזיכרון, הפרעות שינה, סימפטומים פסיכוטיים, הפרעה בהפרשה התקינה של הורמון הגדילה הגורמת לדיכוי ההתפתחות המוחית והגופנית ועוד (Charach et al., 2004). תרופות אחרות לטיפול בהפרעת ה-ADHD, כגון פמולין (Pemoline), סטרטרה (Strattera) ואדרל (Adderall), כרוכות אף הן בתופעות לוואי שונות לצד הפחתתן את תסמיני ההפרעה. בהשוואה בין ההשלכות של נטילת תרופות לטיפול ב-ADHD לעומת ההשלכות של אי-טיפול בהפרעה בקרב הסובלים ממנה, נמצאו יתרונות ארוכי טווח לנטילת התרופות (Hooley et al., 2021).


מעבר לכך, מחקרים מראים כי אי-טיפול בהפרעת ה-ADHD בילדות מובילה לכך שהתסמינים של חוסר קשב ואימפולסיביות יישמרו אצל האדם אף בבגרותו (Bresnahan et al., 1999). מחקרים אלו מלמדים על חשיבות הטיפול בהפרעה.

טיפול התנהגותי

דרך טיפול נוספת הינה טיפולים התנהגותיים. בשל החשש הקיים מתופעות הלוואי בעקבות נטילת התרופות, רבים פונים לטיפולים התנהגותיים שונים שמיועדים לטיפול בהפרעה. טיפולים אלו מקנים טכניקות להפחתת מוסחות לגירויים, מסייעים ברכישת מיומנות של ארגון ותכנון ועוד. הטיפולים ההתנהגותיים נמצאו כיעילים ומובילים לתוצאות טובות יותר בהשוואה לאי-טיפול בהפרעה (Fleming et al., 2015; Sprich et al., 2016), אך אינם בהכרח בעלי השפעות הנשמרות באופן ארוך-טווח.

כלומר, טיפולים תרופתיים ו/או טיפולים התנהגותיים עשויים להוביל לתוצאות חיוביות והפחתת התסמינים, אך עלולות להופיע תופעות לוואי והשיפור בתסמינים לא בהכרח יישמר לאורך זמן, אלא יכול לחזור לקדמותו עם סיום הטיפולים (Arns et al., 2009; Caye et al., 2019). מגבלות אלו מדגישות את הצורך בטיפול התערבותי שיכול לשפר את ההשלכות הקצרות וארוכות הטווח.

נוירופידבק לאבחון וטיפול הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות


דרך טיפול נוספת לטיפול בהפרעת ADHD הינה באמצעות נוירופידבק. שיטת הנוירופידבק הינה חלופה לטיפוליים התרופתיים וההתנהגותיים, היא שיטת טיפול ללא תרופות ואינה פולשנית, המציעה טיפול למגוון מצבים, כולל הפרעת ה-ADHD.

לאחר אבחון ראשוני וקביעת יעדים לטיפול, נקבעים הפרוטוקולים בהם יעשה שימוש באימונים ובהתאם, במהלך האימון, האדם מקבל משוב חיובי או שלילי עבור דפוסי הפעילות המוחית שמוקלטים ממוחו. באמצעות הפידבקים שהמתאמן מקבל, מתבצע תהליך למידה המאפשר לבנות ולחזק מסלולים נוירונליים רצויים, אודות לפלסטיות המוחית, ובכך לשנות בהדרגה את דפוסי הפעילות המוחיים ולשמרם (Hammond, 2011). כלומר, בתהליך הלמידה המתאמן לומד לשלוט ולווסת את דפוסי הפעילות המוחית שלו ובכך הסימפטומים של הפרעת ה-ADHD מופחתים (Holtmann et al., 2014).


מה קורה במוח עם הפרעות קשב וריכוז?

רציונל השימוש בשיטת הנוירופידבק כדרך טיפול בהפרעת ה-ADHD נובעת בעקבות ממצאי מחקרי EEG והדמיה מוחית אודות השוני בדפוסי הפעילות המוחיים בקרב הסובלים מ-ADHD בהשוואה לאוכלוסייה שאינה סובלת מהפרעה זו (Holtmann et al., 2014). מחקרים רבים מעידים כי דפוסי הפעילות המוחית המאפיינים את הפרעת ה-ADHD הינם רמות גבוהות של גלי מוח בתדר תטא (Theta), המאפיינים מצבים של חוסר בריכוז, חלימה בהקיץ וחוסר שליטה עצמית, כמו גם רמות נמוכות של גלי בטא (Beta), המאפיינים מצבים של ריכוז, עוררות וחדות. באופן ספציפי, בזמן חווית אתגרים לימודיים, דפוס הפעילות המוחית שנראה בקרב הסובלים מהפרעת ADHD הינו עלייה משמעותית בגלי התטא האיטיים באזורים קדמיים (Anterior regions) ובקו האמצע (Midline), וירידה בעוצמת גלי הבטא, בייחוד באזור האחורי-אמצעי (Posterior midline; Clarke et al., 1998; Demos, 2005).


לאור הידע הקיים אודות מאפייני דפוסי הפעילות המוחית באזורים השונים בקרב הסובלים מהפרעת ADHD, ניתן באמצעות אימוני נוירופידבק לשנות את דפוסי הפעילות ובכך להקל על הסימפטומים של ההפרעה. אכן, לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP; American Academy of Pediatrics), שיטת הנוירופידבק מהווה את התמיכה הטובה ביותר עבור התנהגויות קשב והיפראקטיביות (American Academy of Pediatrics, 2011).

לקריאת סיכום מחקרי אודות התועלת של אימון ניורופידבק להפרעות קשב לחץ כאן.






סימפטומים מאפיינים אצל אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז


הערה: חשוב מאד לציין שאין מקרה בו אדם סובל מכל רשימת הסימפטומים המפורטת להלן. אנשים עם הפרעות קשב סובלים מששה סימפטומים או יותר. רצוי לעבור מבדק אצל נוירולוג/פסיכולוג קליני לבדיקת אפשרות קיום בעיית ADHD/ADD.

  1. לעיתים קרובות נכשלים בהשקעת תשומת לב לפרטים, טועים טעויות הנובעות מחוסר תשומת לב בעבודתכם בבית הספר בעבודה או בפעילויות אחרות.

  2. לעיתים קרובות מתקשים בהחזקת תשומת לב במשימות או בפעילויות משחק.

  3. לעיתים קרובות נראים כלא מקשיבים כאשר מדברים אליהם ישירות.

  4. לעיתים קרובות לא עוקבים אחרי הוראות ונכשלים בסיום עבודות בבית הספר, בעבודות ובמשימות שונות בחיים.

  5. לעיתים קרובות בעלי קושי בארגון משימות ופעילויות .

  6. לעיתים קרובות נמנעים, לא אוהבים או מגלים קשיים בשותפות במשימות.

  7. לעיתים קרובות מאבדים חפצים חשובים למשימות או פעילויות (כמו: צעצועים, ציוד בית ספר, ספרים, כלי עבודה, מפתחות, פלאפון, מסמכים…)

  8. לעיתים קרובות מוסחים בקלות ע"י גירוי חיצוני.

  9. לעיתים קרובות שכחנים בפעילויות יומיומיות.

  10. לעיתים קרובות "משחקים" בעצבנות עם אצבעותיהם, עם רגליהם או זזים באי שקט בכסא.

  11. לעיתים קרובות קמים ממקומם בכיתה או במצבים אחרים בהם הם אמורים להישאר ישובים.

  12. לעיתים קרובות מתרוצצים או מטפסים במקומות שהם אינם אמורים לעשות כן (אצל מבוגרים הדבר יכול להתבטא בהרגשת אי שקט גדולה).

  13. לעיתים קרובות מגלים קושי במשחק או בעסק בפעילויות הנאתיות.

  14. תמיד מצויים במצב "הכֵן" או לעיתים מתנהגים כאילו מוּנָעים על ידי מָנוֹע.

  15. לעיתים קרובות מדברים ללא הרף.

  16. לעיתים קרובות מתפרצים בתשובות לשאלות לפני ששמעו את השאלה עד סופה.

  17. לעיתים קרובות מגלים קושי בהמתנה בתור.

  18. לעיתים קרובות מתפרצים, מפריעים או נכנסים לדברי אחרים (בשיחות, במשחקים).

  19. לעיתים קרובות בוהים בחלל ומדווחים על חלומות בהקיץ.

  20. לעיתים קרובות נראים בעלי אנרגיה נמוכה, מראה עצל, כמו מנמנמים.

  21. לעיתים קרובות נראים אפאטיים, חסרי מוטיבציה להשתתף בפעילויות מוגדרות.

  22. לעיתים קרובות משתתפים בפעילויות גופניות מסוכנות מבלי לחשוב על תוצאותיהן.

  23. לעיתים קרובות עוברים מפעילות לא גמורה אחת לאחרת.

  24. לעיתים קרובות נכשלים בסיום משימות שבהן התחילו.

  25. בעלי קשיים בריכוז בעבודה בית ספרית או כל פעולה הדורשת משך ריכוז מסוים.

  26. בעלי קושי בהיצמדות ובהתמדה למשימה.

  27. לעיתים קרובות צועקים בכיתה או במקומות אחרים בסיטואציות בהן הם אמורים להיות בשקט.

  28. דורשים פיקוח, השגחה ותשומת לב רבים מאוד.

  29. נעים רבות (אפילו בשינה וכמובן בפעילויות ערניות במשך היום).

  30. לעיתים קרובות מגיבים ופועלים לפני שחושבים.

  31. לעיתים קרובות מאבדים שליטה על עצמם.

  32. לעיתים קרובות לא מבינים למה הם עשו משהו (בד"כ עונים תשובות "לא יודע").

  33. לעיתים קרובות, חשים תחושת אי השגיות, אי השגת המטרות (בלי קשר עם ההישגים הממשיים).

  34. לעיתים קרובות מתבטאת התנהגות של דחייה כרונית או בעיה בהתחלת משימות.

  35. לעיתים קרובות מתבטאת התנהגות של ביצוע משימות בו זמנית ואח"כ קושי להמשיך עד הסוף.

  36. מתבטאת אי יכולת לסבול שעמום ורוטינה.

  37. מתבטא קושי ללכת בתלם ובקבלת נהלים.

  38. מתבטא חוסר סבלנות וסף תסכול נמוך.

  39. מתבטאת נטייה לדאוג בלי צורך, בלי סוף.

  40. מתבטאת תחושת אי ביטחון ובעיות כרוניות של הערכה עצמית נמוכה.

  41. מתבטאים היפוכים במצב רוח.

  42. ברוב המקרים קיימת נטייה להתנהגות מתמכרת (סגריות, סמים, מין, אלכוהול).

  43. היסטוריה משפחתית של הפרעת קשב מצד אחד ההורים או מצד שניהם.




コメント


bottom of page