נוירופידבק לטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית

נוירופידבק ויעילותו בטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית OCD

מחקרים מראים את יעילותו המשמעותית של טיפול נוירופידבק במצבי אפילפסיה, הפרעות קשב, בעיות למידה, דיכאון, חרדה, פיברומיאלגיה, פגיעות ראש והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) (האמונד 2001). מחקר זה הוא פרסום ראשון שבחן השפעת טיפול נוירופידבק על מקרים של הפרעה טורדנית-כפייתית. לאורך סדרת טיפולי הנוירופידבק ניתן היה לראות על נבדקי המחקר שינוי מצטבר וקבוע בדפוס הפעילות המוחית באזורים שונים. המטופלים קבלו פידבק על מצב גלי המוח שלהם באזורים שונים וקבלו הנחיה איזה שינוי דרוש בגלי המוח על מנת להגיע למצב הנורמלי. בעקבות הפידבק היו מסוגלים הנבדקים ללמוד לבקר ולשנות את הפעילות המוחית שלהם לכיוון הרצוי. אצל אחת המטופלות נצפה שינוי משמעותי בסימפטומי ההפרעה לאחר סדרת טיפולי נוירופידבק שהתמקדה באזורי המוח האחוריים באונה השמאלית. גם מהשאלונים העוקבים אחר השתנות הסימטומים נצפה שיפור לא רק בסימפטומי ההפרעה עצמה אלא גם ברמות הדיכאון, חרדה וסימפטומים גופניים.

לקריאת המחקר המלא באנגלית לחץ כאן

שינוי בפעילות מוחית אצל הסובלים מ OCD

ממחקרים אחרונים בתחום עולה שלהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ישנו בסיס ביולוגי משמעותי. במחקר מוחי על חולי OCD נמצאה ירידה בדפוס גלי המוח אלפא ובטא באזורי המוח הקדמיים ובאונה הימנית. כמו כן נמצאה עליה בפעילות גלי אלפא באזורים צידיים-פריאטלים, מרכזיים ואחוריים אצל חולים אלו, יחד עם ירידה בפעילות גלי בטא באונה הקדמית השמאלית. מחקרים מצאו הפחתה חמורה בפעילות גלי בטא באונה הימנית באופן כללי אצל הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית. ממצא זה הינו מעניין לאור העובדה שטיפול תרופתי ב clomipramine הוביל לעליה בפעילות אונה ימין. זה מצביע על כך שהגורם או התסמין העיקרי מבחינת דפוסים מוחיים הוא ירידה בפעילות מוחית ימנית. סריקות מוחיות מראות עליה בפעילות מוחית באזור האורביטו-פרונטלי (האזור המוחי המצוי מאחורי העיניים), ב anterior cingulate cortex(אזור המעורב בבקרת התנהגות) וב caudate nucleus. פעילות זו יורדת בכל פעם שסימפטומי ההפרעה מתגברים, ומתאזנת לאחר טיפול מוצלח בהפרעה. גל מוח שקשור לאובססיביות

דפוס פעילות חשמלית מוחי נוסף קרוי גל ERN (error-related negativity). זהו גל מוחי שמופיע בקליפת המוח הקדמית האמצעית, כאשר אדם מזהה שהוא עשה טעות או שגיאה. גל זה משקף את פעילות המערכת המוחית שמעבדת טעויות ושגיאות באופן כללי ומשפיעה בכך על התנהגותו של אדם. ואכן, אצל הסובלים מ OCD, אחד הסימפטומים הבולטים ביותר הוא בדיקה חוזרת ונשנית וספק קבוע לגבי התנהגויות או הרגלים מסוימים. כגודל הטעות שאדם מזהה שעשה, כך גודל גל ה ERN. מחקר משנת 2000 מצא שגל זה היה מוגבר אצל הסובלים מ OCD בהשוואה לאנשים שאינם סובלים מההפרעה. עוד נמצא שרמת העלייה בגל הייתה קשורה ישירות לחומרת הסימפטומים של ההפרעה. סריקות fMRI ממחקר ב 2001 מצאו עליה בגל ERN ב anterior cingulate cortex (האזור הקשור לבקרת התנהגות) אצל הסובלים מ OCD, וככל שעליה זו היתה גדולה יותר, כך הסימפטומים של חולים אלו הו חמורים יותר.

מבחינת ההפרעות בדפוסי הפעילות המוחית, הסובלים מ OCD מתחלקים לשתי קבוצות: קבוצה אחת מראה עליה בפעילות אלפא ברוב איזורי המוח, ובאופן מיוחד באזורים הקדמיים, עם מעט פעילות בטא באזורים קדמיים, מרכזיים וצידיים, בעוד הקבוצה השניה מראה חוסר איזון דווקא בפעילות גלי טטא הבולטת ביותר באזורים קדמיים וצידיים אחוריים. ניתן לראות זאת בצורה מדויקת במדידות EEG שנעשות לחולים אלו. ב 1990 נבדקו שלושה אחים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית ונמצאה אצל כולם הפרעה בפעילות האזור הצידי האחורי באונה השמאלית. כאשר השוו את סריקות מוחם לאלו של הוריהם (שלא סבלו מההפרעה) לא נמצאה אצל ההורים חוזר איזון או הפרעה באזור מוחי זה. טיפול התנהגותי ל OCD טיפול התנהגותי בהפרעה טורדנית כפייתית כולל חשיפה לגירוי המטריד ובקרת התגובה אליו. מחקרים מ 2001 טוענים ש 76-86% מהסובלים מההפרעה המשלימים סוג כזה של טיפול מראים שיפור בתסמינים. אחד המחקרים אף מראה שב 51% מתוך 200 נבדקים שעברו טיפול התנהגותי הראו 70% שיפור בתסמיני ההפרעה.

הבעיה בסוג כזה של טיפול הוא שרבים מהמטופלים אינם אוהבים את מהלך הטיפול ולפחות רבע מהם עוזבים את הטיפול באמצע הסדרה. ההערכה של יעילות הטיפול ההתנהגותי היא סביב סיכויי שיפור של 50%. טיפול תרופתי ב OCD לעומת זאת, בטיפול תרופתי בסרוטונין האחוזים עוד נמוכים יותר: לפי הערכה של פסיכיאטרים הם נעים סביב 30% ורק אצל חצי מהנבדקים נצפה שיפור בסימפטומים. בניתוח השוואה של 25 מחקרים שבדקו השפעה תרופתית על סימפטומים של OCD נמצא שהתרופה האפקטיבית ביותר המצויה כיום (clomipramine) שיפרה את ניקוד ה Y-BOCS אצל הסובלים מההפרעה ב 10,644 נקודות בלבד שזו סטיית תקן אחת מהממוצע. תרופות אחרות (כגון פרוזק) שיפרו את הסימפטומים עוד פחות (5.44 נקודות שיפור בלבד). ככל שהטיפול התרופתי היה ארוך יותר, כך נמצא פחות שיפור בסימפטומים. נוירופידבק יכול לנבא יעילות טיפול תרופתי ב OCD למרות ההשפעה הממוצעת של תרופות על שיפור סימפטומים של אובססיביות- קומפולסיביות, קיימות הוכחות מחקריות לכך שנוירופידבק (EEG ספציפית) יכול לסייע בניבוי תגובה של חולים לטיפול התרופתי ב OCD. נמצא למשל שחולים עם פעילות אלפא מוגברת ומעט בטא מוגבר באזורים קדמיים, הגיבו לטובה לטיפול התרופתי בנוגדי דיכאון (תלויי סרוטונין) ב 82% מהמקרים, בעוד על חולים עם חוסר איזון בפעילות גלי טטא טיפול תרופתי זהה לא שיפר כלל את הסימפטומים ב 80% מהמקרים. בנקודה זו חשוב להדגיש שמטופלי OCD הנתונים תחת טיפול תרופתי נשארים תלויים בתרופה. מחקר אחד מצא שאצל 89% מהסובלים מOCD שטופלו ב clomipramine, חזרו כל הסימטומים לאחר שהופסק הטיפול התרופתי. זאת ועוד, לטיפול התרופתי ידועות תופעות לוואי רבות ובלתי נעימות, כגון יובש בפה, טשטוש בראיה, עצירות, הזעה מוגברת, ערפול ונמנום ועוד. טיפול ניתוחי-מוחי ל OCD תחום הפסיכיאטריה מציע טיפול ניתוחי מוחי לסובלים מ OCD שלא הגיבו כלל לטיפול תרופתי ו/או התנהגותי. במקרים כאלו עוברים חלק מהחולים ניתוח להסרת הרכס המוחי המתווך בקרת התנהגות (cingulotomy). השיטה שימשה בעבר גם לטיפול בהפרעות דיכאון והתמכרויות. מסתבר שרק רבע עד שליש מהמנותחים מראים שיפור בסמפטומי ההפרעה לאחר הניתוח ורובם ממילא ממשיכים לקבל טיפול תרופתי גם לאחריו. לכן ישנם שטוענים שהסיכון רב מידי, השיפור נמוך מידי ולכן היעילות הכוללת של טיפול זה אינה משמעותית מספיק.

לאור העובדה שלטיפול תרופתי השפעה ממוצעת בלבד, וטיפול התנהגותי אינו נעים לחלק מהמטופלים, מחקרי המשך בתחום דרושים על מנת לבסס יותר לעומק את הקשר בין נוירופידבק ו OCD.