על זכרון ומוח
https://www.youtube.com/watch?v=dZ4JsPBbhv8
תמלול של הסרטון :
זכרון: למה אני כבר לא זוכר כמו שהיית זוכר פעם, אני שוכח בקלות שמות, אני שוכח בקלות פנים של אנשים, אני חושב שיש לי אלצהיימר בגיל צעיר. כל מיני שאלות או תהיות שאני שומעת הרבה פעמים בקליניקה, שאנשים צעירים בגילאי ,30 ,40 ו50, פשוט מתחילים לדאוג לגבי התפקודים המוחיים שלהם , כשבעצם אם אנחנו מסתכלים לעומק על העיניין של זיכרון, אנחנו נגלה כמה הוא מסועף וקשור לתפקודים מוחיים אחרים. אז בואו נדבר על זיכרון, וקודם כל חשוב לי להדגיש שאנחנו מדברים על מצבים שבהם אין בעיה, נוירולוגית, אין בעיה פיזיולוגית או שהכל נבדק והכל תקין או שאדם צעיר מדי, מכדי לחשוש לבעיה רפואית. ואנחנו פשוט רואים או חווים איזושהי ירידה קוגניטיבית בזיכרון.
בואו נסתכל רגע ביחד על השלבים השונים שמובילים ליכולת שלנו לשלוף זיכרון. כל מערכת או כל שלב במהלך קטלוג של מידע במוח מתווכת ע"י מערכת מוחית אחרת. כשאנחנו מקטלגים זיכרון או מאחסנים אותו במוח זה שלב אחד, כשאנחנו רוצים לשלוף אותו, זה שלב שמחולק לתתי שלבים של מאיפה אנחנו שולפים את המרכיבים השונים של זיכרון– המרכיב הרגשי של זיכרון, המרכיב הוויזואלי שלו ,המרכיב האודיטורי שלו וכו'. כשאנחנו מתמקדים בדאגה על בעיה בזיכרון, אנחנו מתמקדים על העניין, שבאו אנחנו מגלים שאנחנו לא יכולים לשלוף את הזיכרונות שלנו. אני לא זוכר מתי פגשתי את הבן הזה. אני לא זוכר איך קוראים לו, אני לא זוכר מה אכלתי בבוקר דברים כאלה. כשלמעשה הדגש הוא לא על השליפה של הזיכרון, הדגש הוא על האחסון. ומה שאנחנו מגלים שבדרך כלל, כשקשה לנו לזכור, הפוקוס הוא על הצורה הלא יעילה שבה אחסנו לכתחילה את הזיכרון – אם בכלל אחסנו אותו. כולנו מכירים את החוויה הזאת שבה פגשתם בן אדם חדש, לחצתם ידיים (לפני תקופת הקורונה), ושאלתם את הבן אדם איך קוראים לו, המשכתם לדבר ושהסתיימה השיחה, אתם לא זוכרים, בשום פנים ואופן, מה שמו של הבן אדם. או הסתכלתם על הבן אדם ואם הייתי אומרת לכם תסתובבו לרגע, תפנו אליו לרגע את הגב, מה צבע העיניים של בן האדם. אתם לא תזכרו. זה קורה המון פעמים. ומה אנחנו רואים פה כדוגמא מאוד פשוטה? שאם המוח לא נמצא בעירנות, בקשב לאותו רגע הזיכרון לא מאוחסן – לא מקוטלג, בצורה שבה הוא אחר כך יכול להישלף בצורה נכונה. אז ברור שאנחנו לא נזכור את זה. מה מפריע לזיכרונות להיות מקוטלגים ומאוחסנים בצורה אפקטיבית? מצד אחד זה יכול להיות תפקודים של עיבוד ריגשי, ואנחנו רואים את זה במעגלים מוחיים. ככל שהמוח יותר בסטרס, ככל שבן אדם חווה יותר סטרס, והרגישות המוחית לעיבוד הזה הולכת ועולה. כי יש הרבה מה להתמודד איתו. הרבה מה לעקל, כך פוחתת היכולת שלנו לאחסן זיכרונות בצורה יעילה. זה מצד אחד. מצד שני, יש לנו הרבה מערכות מוחיות שפועלות ברקע באופן תת מודע שגם צריכות ללמוד מתי להיכנס לפעולה ומתי לשתוק, על מנת שאנחנו נוכל גם לאחסן וגם לשלוף מידע בצורה נכונה. המערכת הזאת, היא בעצם אחד מהדברים שעובדים מאחורי הקלעים, "רעש רקע" של הפעילות המוחית. שכל עוד אנחנו לא במטלה אקטיבית. כל עוד אנחנו לא על הטלפון או קוראים ספר או מקשיבים למישהו או צריכים להתרכז על איזשהו חומר, היא עובדת בפול. היא בעצם ממשיכה את כל משק הבית, אפשר להגיד שצריך להתרחש באופן התת מודע. מתי אנחנו חווים אותה בפעולה? תעשו את הניסיון הזה, כי אנחנו לא נותנים למערכת הזאת מספיק הזדמנות להתבטא ביום יום. אם אתם יושבים רגע בלי הטלפון, בלי ספר, בלי שום דבר שאתם מתעסקים בו, ואתם פשוט לרגע נוכחים ברגע מסתכלים סביבכם, שאתם בחדר המתנה. פשוט מסתכלים סביבכם. מה שאתם תרגישו שמתחיל לקרות זה כל מיני תזכורות שפתאום המוח יכול שולח לכם לתודעה. אה שכחתי להתקשר לזה, אה אני צריך לעשות כך וכך, שכחתי את הכביסה תלויה, או אני צריך לכתוב שאני צריך לעשות X וY. הרבה פעמים אנשים אומרים לי, אם אני לא כותב אני לא זוכר. למה? בגלל שכדי שהדברים האלה יחזרו לזיכרון שלנו, יחזרו לתודעה שלנו, לדברים שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו גם צריכים לאפשר למערכת דרך פנויה. ככל שאנחנו יותר בסטרס, ככל שאנחנו יותר עסוקים, ככל שאנחנו יותר על המסך, ככל שאנחנו תמיד מחפשים מה לעשות בכל רגע של שקט, אין לה את הזדמנות לתלות לנו את הפתק על המקרר ולהגיד – היי רגע זה אחת התזכרות שהיתה לך לעצמך. אז אנחנו חייבים לרשום הכל, ואם זה לא רשום או זה לא בטלפון, אז כאילו המוח שלנו לא נמצא. שמעתי גם את הביטוי – המוח שלי נמצא בטלפון שלי, אבדתי את הטלפון -אני לא מתפקד.
אז זה רק שתי דוגמאות מתוך עולם שלם של עולם הזיכרון, ואיך אנחנו עובדים איתו נכון, שנותנות לנו דוגמא על זה שאנחנו צריכים להתמקד על היכולת לאחסן את הזיכרונות לכתחילה בצורה יותר אפקטיבית, ואנחנו עושים את זה ע"י מציאת הדרכים להיות לרגע נוכח ברגע ,לרגע קשוב מאה אחוז לכל מה שקורה ולרגע מפחית את הסטרס כמה שאפשר. אחסנתם את זה בצורה נכונה, יהיה הרבה יותר קל לשלוף את זה. יש לנו גם מתודות שאנחנו עובדים איתם על איך לשלב את החושים השונים או את המערכות המוחיות השונות שקשורות לחושים על מנת לעגן זיכרונות יותר חזק במוח, זה שיחה לסרטון אחר, אבל שולחת לכם פה חומר למחשבה, חומר לפעולה. אני רחלי לנגפורד, אני חוקרת מוח ומנהלת את הסניף הלונדוני של מרכז גלים.