מוח, סטרס ומה עושה לנו סטרס בהקשר הבית ספרי אצל בנים ובנות (ועוד על המוח הנשי והמוח הגברי בהקשרים האלה).
רחלי לנגפורד אני מנהלת את סניף מרכז גלים בלונדון של קליניקת גלים, עוסק באבחון ואימון של דפוסי פעילות מוחית
נדבר היום על מוח, סטרס ומה עושה לנו סטרס בהקשר הבית ספרי אצל בנים ובנות (נדבר על המוח הנשי והמוח הגברי בהקשרים האלה/ אני רחלי לנגפורד אני מנהלת את הסניף הלונדוני של קליניקת גלים, מרכז גלים העוסק באבחון ואימון של דפוסי פעילות מוחית
אז כבר כמה עשורים אנחנו יודעים שסטרס זה לא רק רגש, זה לא רק בראש, זה מצב פיזיולוגי. בגוף הוא מלווה במערך של הורמונים שמשתנים, שהעיקרי שבהם הוא "קורטיזול", שעומד בדרכם של כל מיני תהליכים פיזיולוגיים ואנחנו יודעים רבות היום על הנזקים של סטרס מתמשך. כשאנחנו מסתכלים אל תוך המוח ורוצים לראות איך נראה סטרס במוח מעבר לשינוי של פעילות של אזורים מסוימים (שאנחנו נדבר עליהם בסרטונים אחרים), גם שם אנחנו רואים שינוי הורמונלי שם אנחנו רואים שינוי ברמות של מוליכים עצביים או הורמונים מוחיים, שמשפיעים בתורם על התנהגות ומשפיעים בתורם על תפקודים קוגניטיביים.
אז אנחנו מדברים היום על ילדים וילדות בגילאי בית- ספר יסודי ומתבגרים, כשאנחנו רואים הבדל בין מוח נשי וגברי בהורמונים השונים שהסטרס מכוון אליהם. אצל בנים הנטייה המוחית תחת סטרס היא לחסל מאגרים של "דופמין". "דופמין" בדר"כ זה הורמון (כולנו מכירים אותו) של עשיה, של תקשורת עם הסובב אותי, של עמידה עם שתי רגליים על מציאות, פוקוס, ריכוז והנעה של מחשבה לפעולה, כשזה באונה המצחית אז הוא מתווך את כל התפקודים הקוגניטיביים של ריכוז ופוקוס וכל מה שאנחנו צריכים לבית ספר.
אצל ילדים שנמצאים בסטרס, בחרדה , בפחדים או בגלל דברים שהם עוברים בבית הספר או בגלל דברים שהם עוברים בבית, מאגרי ה"דופמין" מתחסלים במהירות, כשאנחנו שמים בראש, שאצל בנים גם השרירים מתחרים על אותם מאגרים של "דופמין" – ספציפית אצל מתבגרים, ולכן סטרס נותן להם סוג של תחרות מאוד קשה על רמות ה"דופמין" במוח. איך זה בא לידי ביטוי ברמה הבית ספרית? כשילד, מאגרי ה"דופמין" שלו ריקים או מנוטרלים לחלוטין בעקבות מה שאמרנו, הוא נכנס למצב של חוסר עשיה.
בגלל שאצל המוח הגברי, כשנגמר לנו הדלק של המוטיבציה הדרך היחידה להטעין את המצברים מחדש זה להיכנס לחוסר עשיה, זה להיכנס למערה, זה לא להקשיב לכל הסובב אותי באותו רגע ולא לעשות שום דבר מבחינה התנהגותית באותו רגע. להיכנס למצב של ניוטרל עד שרמות ה"דופמין" יעלו לאט לאט. אז במצב שהילד כבר נמצא בבית והוא נזרק על הספה והוא בוהה באוויר ולא עושה כלום, אנחנו רואים בפעולה מה נקרא להיכנס למערה בשביל לחדש את מלאי ה"דופמין". אבל תארו לכם שזה עדיין קורה בזמן שהוא נמצא בבית-ספר. אז הוא יושב בכיתה, אבל הוא לא שם. וזה לא בהכרח בגלל שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז כי שם יש גם ככה מחסור ב"דופמין" באונה הקידמית, אלא זה גם אצל ילדים שלא סובלים מזה, אלא ילדים שעוברים משהו רגשי איזשהו סטרס ומתח רגשי, שבעצם אנחנו רואים איך הוא עומד בדרכם של התפקודים הקוגניטיביים שלו. קשר מאוד חזק ברמה המוחית הורמונלית בין מה שעובר על הילד מבחינה רגשית לבין היכולת שלו להתרכז, לזכור מידע, לתפקד בכיתה באופן כללי. זה אצל הבנים.
אצל הבנות או אצל המוח הנשי, הנטייה תחת סטרס היא יותר לחסר מאגרים של "סרוטונין". "סרוטונין" זה ההורמון המוחי שנותן לנו תחושה של באלנס, של יציבות, של רגיעה. כולנו מקרים את התחושה הזאת אחרי קוביית שוקולד מריר או אחרי צלחת פסטה, זה שני מאכלים שהם דוגמא למה שמעלה לנו רמות של "סרוטונין" במוח, שאחרי זה אנחנו מרגישים סוג של הנאה מהרגע, סוג של נוכחות ברגע, סוג של רגיעה. אצל המוח הנשי או אצל הבנות, במקרה הזה בבית- הספר, על מנת לחדש מאגרי "סרוטונין" הן צריכות לשתף את מה שהן עברות, את מה שמפריע להם, את מה שיצר להם למעשה את הסטרס. אנחנו רואים את זה גם באופן טבעי, שבנות יש להם נטייה לדבר הרבה ושתף עם החברות שלהם. לנשים יש נטייה להתקבץ בקבוצות תמיכה. אנחנו בעצם לא מדברים רק על לפרוק בדיבור את מה שעבור עליהם, אלא יותר מזה, זו התחושה שיש בצד השני אוזן קשבת, שבתורה לאט לאט מעלה את רמות ה"סרוטונין". למה זה מפריע לנו לתפקודים בכיתה שילדה נמצאת בסטרס, בחרדה או בפחד, בגלל שהמטען הרגשי שמתרכז במעגלים באזורי מוח עמוקים יותר בגרעינים עמוקים יותר במוח, מסונן ע"י אזור מסוים לקידמת המוח. מה יגיע לתודעה של הילדה, מה יבוא לידי ביטוי בפעולה באותו רגע.
כשיש לנו הצפה של תוכן רגשי, האזור הזה עובד קשה מדי ומה שקורה זה שיש נזילה או הצפה של כל התוכן הרגשי הזה לקידמת המוח. וכשיש הצפה "במשרד" – בקידמת המוח, אי אפשר לתפקד כרגיל, אי אפשר להתרכז, אי אפשר לתפקד בכיתה באופן האפקטיבי הרגיל. אז שוב גם לא במקרים של הפרעות קשב וריכוז, אנחנו רואים פה איך מצב רגשי (ולא "דופמין" דרך אגב ,למוטיבציה שלהן אין הפרעה כי ה"דופמין" שלהן לא מתחסל באותה רמה כמו אצל בנים תחת סטרס). אז זה לא מסיבת ה"דופמין" וזה לא מסיבה בהכרח של הפרעת קשב וריכוז. זה מסיבה של הצפה רגשית של תוכן רגשי שהגיע לקידמת המוח ומפריע לנו לתפקודים הקוגניטיביים בכיתה.
אז אנחנו דיברנו פה היום על להבין את המנגנון הזה של הקשר בין המצב הרגשי של הילד לאופן שבו הוא מתפקד קוגניטיבית בבית -ספר, כדי להבין את הכיוונים השונים או את ההפרעות השונות שיכולות לעמוד בדרכו, ולא בהכרח אך ורק בגלל תווית אחת או בגלל הפרעה מסוימת, אלא שוב בשביל להבין איך אנחנו יכולים גם לספק מהצד הרגשי את ההקשבה, את יכולת לפרוק, כדי לאפשר למוח הנשי להגביר את רמות ה"סרוטונין" שלו בעקבות סטרס. איך אנחנו יכולים לאפשר לילד (לבנים) מהצד שלהם להגביר את רמות ה"דופמין" להבין למה לפעמים הם לא שם. ובסרטונים האחרים דיברנו וגם נדבר על הדרכים הנוספות שנמצאות שם בשביל להגביר את רמות הדופמין" בקידמת המוח.