ריטלין - כן או לא?
אנו משאירים את הריטלין (או כל תרופה אחרת) להחלטה המשותפת שלך ושל הרופא המטפל שלך. אבל רצינו לשתף אתכם בדברים הבאים:
בסיום טיפול בנוירופידבק, ייתכן שילדכם לא יזדקק לריטלין לעולם או יוכל להשתמש במינונים מופחתים לפרק זמן מוגבל. תלוי במה שהרופא יגיד. אם לא התחלת לתת לילד שלך תרופות - כדאי לחכות לראות אם הוא יזדקק לזה כלל, מכיוון שהטיפול ב- NCT יעזור לו לשפר את רמות הריכוז שלו באופן שיוכל להשתמש בו בכל עת בעתיד.
Rossiter and LaVaque (1995) מצאו כי 20 מפגשים של נוירופידבק הניבו שיפורים דומים בקשב ובריכוז לנטילת ריטלין. Fuchs, Birbaumer, Lutzenberger, Gruzelier ו- Kaiser (2003) ו- Rossiter (2005) הוכיחו גם כי נוירופידבק הניב שיפורים דומים לריטלין. דרצ'סלר ואח '. (2007) מצאו פוטנציאל איטי בקליפת המוח והדגימו שאימון עדיף על טיפול קבוצתי בילדי ADHD.
במחקר של Monastra, Monastra וג'ורג' (2002) נמצא כי נוירופידבק הביא שיפורים מעולים בהשוואה לריטלין, באופן שאינו מצריך את המשך הטיפול התרופתי. במחקר מבוקר אקראי, Leins et al. (2007) הוכיחו כי 30 מפגשים של אימון קליפת המוח או של נוירופידבק מסורתי שניהם יעילים בייצור שיפורים קוגניטיביים, קשב, התנהגות ומנת משכל, שנשארו יציבים 6 חודשים לאחר האימון.
נראה שתרופות לא עוזרות בטווח הארוך
כפי שתועד על ידי מחקר MTA Cooperative במימון NIMH שארך שמונה שנים, תרופות ממריצות וטיפול התנהגותי בלבד, לא הצליחו להביא לתועלת מתמשכת עבור רוב הילדים עם בעיות קשב וריכוז.
סקירה מקיפה (פרוייקט סקירת יעילות התרופות, 2005) של טיפול תרופתי ב- ADD/ADHD הסיקה כי אין הוכחות לבטיחות לטווח ארוך של התרופות המשמשות בטיפול ADD/ADHD וכי חסרות עדויות באיכות טובה לכך שהטיפול התרופתי משפר ביצועים אקדמיים או התנהגויות מסוכנות על בסיס ארוך טווח, או אצל מתבגרים או מבוגרים. למסקנות האחרונות הגיעו גם Joughin and Zwi (1999).
התרופה יעילה עד שנתיים בלבד
ההשפעות המועילות של תרופות ממריצות נפסקות בדרך כלל עם הפסקת התרופה, וכפי שנמצא במחקר השיתופי של MTA, המחברים הגיעו למסקנה כי אין הוכחות לתמוך ביתרון "לטווח הארוך של טיפול תרופתי (המשך) מעבר לשנתיים עבור רוב הילדים."
89% עדיין מציגים תסמינים בינוניים עד חמורים של הפרעת קשב וריכוז לאחר 3 שנים של טיפול תרופתי.
באופן מייאש, תוצאות המעקב שפורסמו למשך 6 שנים ממחקר טיפולים בהפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות במימון NIMH (NIMH) מצאו תוצאות זהות כמעט לאלה של מחקר ה- MTA. חוקרים אלה מצאו כי "מצב התרופות במהלך המעקב, on בהשוואה ל- off, לא ניבא את חומרת הסימפטומים" כאשר 89% עדיין הציגו תסמינים בינוניים עד חמורים של ADHD.
עוד יותר מטריד, חוקרי PATS גילו כי עד שנת 3 של המעקב, נוספה טיפול אנטי פסיכוטי למשטר התרופות עבור 8.3% מגיל הרך ובשנה 6, 12.9% נטלו תרופות אנטי פסיכוטיות.
תרופות ADHD ותרופות אנטי פסיכוטיות הולכות יחד
חיבור מוגבר זה של תרופות להפרעות קשב וריכוז עם אנטי פסיכוטיות מתועד במאמר שפורסם בארכיון הפסיכיאטריה הכללית בשנת 2012 ומצא כי במהלך העשור האחרון שיעור התרופות האנטי פסיכוטיות שנקבעו לילדים עלה בלמעלה מ- 750% (מ -0.24 ל -1.83% מכלל ביקורי החוץ לפסיכיאטרים).
הניתוח שלהם מצא שהפרעות התנהגות תפקודיות (בעיקר הפרעת קשב וריכוז) היו האבחנות השכיחות ביותר בילדים שנרשמו להם תרופה אנטי פסיכוטית המהווה 63% מהמקרים הללו, וכי ב-54.1% מהביקורים במרפאות החוץ, בכל פעם שנרשם תרופה אנטי פסיכוטית היה גם תרופות ADHD שנקבעו לאותו ילד.
כך שהדוחות הראשוניים של ממצאי המחקר MTA ו- PATS, יחד עם 50 שנות מחקר ופרקטיקה קלינית, מתעדים בבירור את יעילותם של תרופות מעוררות לטווח קצר בטיפול בעיקר התסמינים של הפרעות קשב וריכוז, אך מחקרים אלה לא מצאו כל עדות ליתרונות מתמשכים מהמשך נטילת תרופות אלו במהלך טיפול מעקב והסיכונים לטווח הארוך מלקיחתן עדיין אינם ידועים במלואם.
השילוב המוגבר של תרופות ADHD עם תרופות אנטי פסיכוטיות מספק עדות משותפת לאובדן היעילות של תרופות ממריצות לטווח ארוך, והוא מטריד במיוחד מנקודת מבט של בריאות הציבור לאור העלייה במשקל והסיכון לסוכרת בקרב נוער הקשורים לנטילת תרופות אנטי פסיכוטיות.
תופעות לוואי שליליות
יתר על כן, גם במהלך הטיפול הראשוני, שליש או יותר מהילדים אינם מגיבים כראוי לתרופות להפרעות קשב וריכוז ו/או שיש להם תופעות לוואי משמעותיות מהן, דבר שמגביר את הצורך בחלופות טיפול יעילות.
מחקרים (למשל, Swanson et al., 2007) אישרו אובדן תיאבון ודיכוי גדילה כתופעת לוואי של טיפול תרופתי, יחד עם תופעות לוואי אחרות כגון עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, נדודי שינה, אובדן תגובה רגשית, סחרחורת, כאבי ראש וכאבי בטן.
במחקר ה- MTA, 64% מהילדים דיווחו על תופעות לוואי, 11% מתוכם חמורים בינוניים ו -3% חמורים. תופעות לוואי הקשורות לתרופות ADD/ADHD הן גם כל כך שכיחות עד שפחות מ-50% מהילדים שומרים על מינונים שנקבעו במשך יותר מ-6 חודשים (Hoagwood, Jensen, Feil, Vitiello, & Blatara, 2000).
-----
-
The MTA Cooperative Group (1999). A 14-month randomized clinical trial of treatment strategies for attention-deficit/ hyperactivity disorder. Arch Gen Psychiatry, 56(12) 1073–1086.
-
The MTA Cooperative Group (2004a), National Institute of Mental Health Multimodal Treatment Study of ADHD Follow-up: 24-Month Outcomes of Treatment Strategies for Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. Pediatrics, 113:754-761.
-
The MTA Cooperative Group (2004b), National Institute of Mental Health multimodal treatment study of ADHD follow-up: Changes in effectiveness and growth after the end of treatment. Pediatrics, 113:762- 169.
-
Jensen PS, Arnold LE, Swanson JM, Vitiello B, et al. (2007). 3-year follow-up of the NIMH MTA study. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry, 46(8) 989-1002.
-
Molina BS, Hinshaw SP, Swanson JM, et al. (2009). The MTA at 8 years: prospective follow-up of children treated for combined-type ADHD in a multisite study. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry, 48(5) 484-5.
-
Rossiter T. (2004). The effectiveness of neurofeedback and stimulant drugs in treating AD/HD: Part II. Replication. Appl Psychophysiol Biofeedback, 29(4) 233-243.