גורמים אפשריים להפרעות קשב וריכוז

מחקרים רבים מתחומי מדעי המח, הגנטיקה, מדעי ההתנהגות, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, הרפואה, התזונה ועוד, מנסים להתחקות אחרי עקבות המקורות והגורמים לתופעה ההולכת ומתפשטת, תופעת ה-ADD. להלן מספר מקורות אפשריים להופעת ADD:

חוסר ארגון נוירולוגי

הסיבה העיקרית טמונה ב – דיס אורגניזציה (אי-סדר) נוירולוגית, הפרעה נוירולוגית. תפקידו של המוח, בתיאור תמציתי, הוא בעצם לקבל, לעבד, לאחסן ולהשתמש במידע המתקבל ונאסף מהסביבה. המוח אוסף מידע דרך החיישנים העיקריים שלו, דרך החושים, ובעיקר: דרך הערוץ הראייתי, השמיעתי והתחישתי.

הראייתי- ליקויים כמו: קוצר ראייה, רוחק ראיה, ליקוי במיקוד ראיה, עין "עצלה" באופן ברור משפיעים על אופי וכמות המידע המגיעים למוח.

שמיעתי- לילדים רבים היסטוריה של דלקות אוזניים או הצטברות נוזלים באוזניים. (פעמים רבות בתחילת חייהם כתוצאה מרגישות לאוכלים ממסוימים). דברים אלו משפיעים ומעכבים התפתחות של הבנת שפה ודיבור. הם שומעים דברים מעומעמים (כמו שמיעה מתחת למים) מעוותים, מילים וצלילים שאין בהם עקביות וחזרה. לעיתים הם שומעים תדירויות מסוימות (בד"כ מתחום הנמוך של התדירויות). כתוצאה מבעיות שמיעה אלו, הילד לא שומע הוראות, לכן לא יכול לעקוב להתרכז ולהגיב להנחיות, הן באופן אישי והן הסיטואציות חברתיות.

יהיו לו קשיי ביטוי הן בכתב והן בע"פ וכן בצרוף הטונציה המתאימה לקונטקסט הדברים.

תחישתי- בהתפתחות התחישתית, יתכנו בעיות בשני מישורים.

המסוגלות לפתח תהליך תחישה נכון, כמו לרוץ, כאב מגע רך, קליטת מידע לגבי מיקום הגוף במרחב, תנועתו וכו'. כאשר שלב זה לא קיים, למוח קשה לדעת איפה הגוף נמצא ואז האדם יכול להיתקל בדברים, להתנועע בעצבנות, לעסוק פיסית בפעילויות מסוכנות מבלי להיות מודע לתוצאות.

עיבוד שמיעתי וראייתי לוקה בחסר אצל הסובלים מהפרעות קשב וריכוז

עיבוד גם אודיטורי וגם ראייתי, הינו תחום נוסף שנמצא לוקה ולא מפותח מספיק אצל ADD/ADHD. עיבוד ראייתי ואודיטורי משפיע על הזיכרון לטווח קצר. מסוגלות של המוח להבין, לקטלג ולפענח את עולמו.ילד עם כושר עיבוד נמוך בתחום זה נראה כלא מקשיב למה שנאמר לו, יש לו בעיה במעקב אחרי הוראות מדריכיו, לא מסוגל לשבת לזמן רב, יש לו בעיה במעקב אחרי הוראות מדריכיו, לא מסוגל לשבת לזמן רב, מוסח בקלות, בעל משרעת שימת לב קטנה, עובר מפעילות אחת לרעותה מבלי להשלים אף אחת מהן, מאבד דברים בקלות.רבים מילדים/מבוגרים אלה "משתגעים" ממגע בטקסטורות מסוימות (כמו צמר פלדה, שמפו, משחה), משמיעת צלילים מסוימים, ממגע של תוויות שבבגדים שלהם בעור גופם. ישנם כאלה שלא מסוגלים לשלוט בשלפוחית השתן שלהם, אוכלים יותר מידי, או לסירוגין שוכחים לאכול, לא מתלוננים (הילד המופנם והנכנע) ונלחמים ללמוד ולתפקד בחיי היומיום.המוח לא מסוגל לקלוט מספיק מידע בשביל לתפקד כראוי.

אזורי המוח המעורבים בהפרעת קשב וריכוז

המודלים העכשוויים המתיימרים לתאר את המתרחש במוחו של אדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז מציעים שמספר אזורים במוח מעורבים עיקריים בהפרעה.

אזורים אלו כוללים את הבאים:

א. האונות הקדמיות: FRONTAL LOBES

ב. מנגנון העיכוב של הקורטקס: THE INHIBITORY MECHANISMS

ג. המערכת הלימבית: THE LIMBIC SYSTEM

ד. ה – R.A.S: (בגזע המוח) SYSTEM THE RETICULAR ACTIVATING

כל אחד מאזורים אלה אחראי לכמה תפקידים אשר מפורטים להלן:

א. האונות הקדמיות – עוזרות לנו לשים לב למשימות, למקד ריכוז, לקבל החלטות טובות, לתכנן מראש, לזכור את מה שלמדנו ולהתנהג כראוי במצבים שונים.

ב. המנגנונים המעכבים של הקורטקס בין היתר שומרים שלא נהיה היפראקטיביים, שלא נאמר דברים בהתפרצות ושנשמור מזג נכון במצבים מסוימים. הם בעצם עוזרים לנו "לעכב" את ההתנהגויות שלנו.

נאמר ש – 70% מהמוח מצוי על המשמר לעכב את שאר ה – 30%.

כאשר המנגנונים המעכבים של המוח לא פועלים במידה שהם צריכים לעבוד אזי אנחנו עלולים לראות תוצאות של "התנהגות לא נאותה" כמו אימפולסיביות, נטייה למצבי רוח זועפים, הגעה למסקנות מוטעות , היפר אקטיביות ועוד.

ג. המערכת הלימבית – היא בעצם הבסיס של הרגשות שלנו ומגדל השמירה הגבוה הדרוך בנו. אם המערכת הלימבית מופעלת מדי אזי לאדם עלולים להיות תנודות גדולות במצבי רוח, או התפרצויות כעס. האדם גם עלול להיות עם ערנות יתר, מהיר לקפוץ, נוגע בכל דבר מסביבו, דרוך מאוד.

הפרעת קשב וריכוז משפיעה על אחד או יותר (עד כולם) מאזורים אלו והתוצאה היא סגנונות או פרופילים שונים של ילדים ומבוגרים שסובלים מ – ADD / ADHD .

גורמים גנטים להפרעות קשב וריכוז

ל-ADD מקור גנטי, חוקרים מצאו שלתופעת ה-ADD יש ביטוי פיסי בגנים: HLA בכרומוזום 6, הגן המוביל דופאמין בכרומוזום 5 והרצפטור D4 בכרומוזום 11.נמצא של-81% מתאומים זהים יש ADD בעוד שרק 29% מתאומים לא זהים סובלים מ-ADD.חוקרים כבר מזהים את הגן שמשפיע על תופעת ה-ADD/ADHD. החוקרים טוענים שישנו בסיס לחשוד שגן זה גם קשור לתופעת האוטיזם (הפרעה התפתחותית הקשורה למסוגלות ילדים לתקשר וליצור אינטראקציות חברתיות). מחקר שנעשה ב-UCLA ופורסם בעיתון המקצועי לגנטיקה הומנית, מציע שאותו הגן האחראי ל-ADHD משחק תפקיד גם באוטיזם. מחקר זה מספק מידע משכנע שלתופעות ה-ADD והאוטיזם יש הרבה מהמשותף, הן באבחון והן בטיפול.

פגיעות ראש

מקור נוסף ל-ADD הקיים באחוז יחסית גבוה, הוא פגיעות ראש. במיוחד בחלק השמאלי הקדמי של המוח.

חוסר חמצן

חשיפה לרעלים וחוסר חמצן- הינם מקור נוסף לתופעת ADD. לעיתים בתהליך לידה, כאשר עובר סובל מחוסר חמצן בתהליך לידתו, כאשר חבל הטבור כרוך מסביב לצווארו, כאשר מדובר בפג שריאותיו לא מספיק מפותחות לקליטת כמות חמצן ראויה, הם מצבים שכיחים אשר עלולים לגרום ל-ADD.מצבים נוספים העלולים לגרום בין היתר לתופעת ADD, הם לדוגמא מצבים בהם: ילדים נחנקים, משחקים בעצירת נשימה לזמן ארוך, טובעים במים, כאשר קיים זיהום במוח (כמו בדלקת קרום המוח) וכד'. וכן כאשר עובר חשוף לאלכוהול, לסמים, לסיגריות- מוחו מורעל בזמן ההיריון.כתוצאה מכך, נגרם נזק כללי למוח ואחת התופעות השכיחות המתבטאת מכך היא תופעת ה-ADD.

תזונה לקויה

נמצא שילדים הסובלים מ-ADD/ADHD בעלי סיכויים לרגישויות ואלרגיות למוצרי מזון מסוימים פי-7 מאשר לאוכלוסיה הכללית. (נחקר והוגש ע"י ד"ר BELLANTI מאוניברסיטת ג'ורג'טאון).תזונה המבוססת על פחמימות פשוטות (סוכר לבן, מוצרי קמח לבן וכד'), על חלבונים רזים וקלים ועל חוסר בפירות וירקות- אינה טובה למצב ADD.אנחנו שוכחים שהתזונה שלנו משמשת דלק לכל הקיום שלנו- הן לגוף והן למוח. אם אנחנו אוכלים תזונה בריאה, הסיכוי לגוף ומוח בריאים גבוהים מאוד, אם אוכלים תזונה קלוקלת, אנחנו בעצם מרעילים בדלק מסולף את הגוף כולל המוח שלנו.צבעים סינטטיים במזון, רמות עופרת בסביבה, זהום סביבתי ורמות של אור פלורצנטי כולם נחשבים כסיבות תורמות ל – ADD/ ADHD. נבדקה שיטת פיינגולד – (1975) אשר מקפידה על הוצאת צבעי מזון סינטטיים, חומרי טעם וריח סליצילאטים מהמזון – והיא טובה לחלק מהילדים הסובלים מ– ADD/ADHD. גם הוכח שבקרת רמת הסוכר (לדוגמא במשקאות תוססים ומאכלים מתוקים ) יכולה לעזור לילדים/מבוגרים הסובלים מ– ADD/ADHD.

שינה לקויה

שינה מעטה ומאוחרת, משיכת יתר של שעות עבודה ארוכות ומיותרות בעלות ניצולת נמוכה, רק יחמירו את סימפטומי ה-ADD לשווא. שינה ופעילות גופנית: חשוב מאוד להקפיד על שינה טובה ואיכותית, לתת למוח מנוחה ו"ניקוי ראש". פעילות גופנית מצוינת להקטנת תופעת ה-ADD משום שאחת מיתרונותיה של פעילות פיסית היא הזרמה טובה של דם גם אל המוח. אורח החיים המערבי ההולך ונעשה פסיבי, איטי וכבד לא יטיב עם תופעת ה-ADD.

הזנחה רגשית בשלבים מוקדמים של החיים

תינוק לא מבקש רק מיטה ואוכל. הוא זקוק לאהבה! לחום ולתמיכה רגשית. בחסרונם של אלה, המוח לא פועל כתיקונו. במצב זה לא נוצרים הקשרים העצביים הרצויים, וכן מופרשים חומרי מתח ולחץ אשר אם הם שוהים ארוכות בגוף האדם הם גורמים לערור יתר של המוח. במצב זה המוח עסוק בהישרדות פיסית ובעיקר נפשית, ולא מנותב לפעולותיו הרבות והחשובות מאוד להתפתחותו התקינה והקריטית בגיל ילדות. מחקר שנעשה ע"י Battle + Lacey (1972) מראה שאימהות של ילדים הסובלים מ – ADD/ ADHD נוטות להיות ביקורתיות, מגָנות, לא מבטאות רגשות חמים ועלולות להשתמש בעונשים חמורים. היום מקובל לחשוב שסוג כזה של תגובות מצד האימהות הוא כתגובה להתנהגות ילדיהן ולא כהתנהגות לשמה (1986, Weiss Hechtman).

הבעיה כאן היא שהדיון הינו בעצם מעגלי – סיבה ומסובב, כאן כרוכים יחד וקשים להפרדה שני הצדדים של התנהגות אמא ובן במיוחד לאור העובדה שילדים עם הפרעת ADD/ ADHD כמעט אינם מאובחנים עד שהם מגיעים לגיל בית ספר (בסביבות גיל 77 ומעלה) ואז מספר שנים כבר עבר ובינתיים נבנית מערכת יחסים של אמא – ילד שלא קיבלו הדרכה לשני הצדדים.

בשנת 1987, + Sroufe Jacobovitz בחנו את הקשר של אמא – ילד מגיל צעיר מאוד וגילו שסגנון הטיפול מצד האימא נטה להיות מתערב, פולשני ומפריע והאימא לא נתנה לילד כל הזדמנות לפתח תהליך ארגון גירויים סביבתיים לעצמו (בגיל צעיר) אז, טיפול נכון בילדים והדרכת אימהות הפך להיות יותר יעיל. בסביבות גיל 24 חודשים ניכר שינוי גדול בתינוקות המטופלים נכון (אימהות של ילדים כאלה נישקו אותם הרבה יותר) בסביבות 42 חודש האמהות הפכו להיות כאלה שמספקות גירויים במידה גדולה ויתרה לילדיהן. ברור לגמרי שצריך לבצע עוד מחקרים לפני שנסיק "מסקנות אמיתיות" וסופיות כל שהן. אם סגנון הורות הוא דבר חשוב אז יש לתת הדרכה ותמיכה להורים שידעו להתנהג ולהתייחס נכון לילדיהם הסובלים מ – ADD/ADHD.

לסיכום:

הסיבות המדויקות והגורמים להפרעת ADD/ ADHD עדיין אינן ידועות לאישורן, יתכן שרבות "מהסיבות האפשריות " שהובאו לעיל ואחרות חוברו יחד למבנה מורכב המתבטא אצל ילדים הסובלים מ– ADHD/ADD.