טיפול ויברו-אקוסטי: מחקר מדעי

מחקרים ותועלות בריאותיות

מתוך מאמרו של ג'ושוא לידס. יו"ל ע"י הילינג ארט פרס 2001

אקוסטיקת-רטט (ויברואקוסטיקה) בהסתמך על תהודה, עבודת-קול מייצרת שינוי דרך רטט. מטרת הכלים הויברואקוסטיים (אקוסטיקת-רטט), היא לגרום לגוף לרטוט בתדרים מסוימים.

ניתן להגדיר אקוסטיקת-רטט כ"תהליך שמיעת תדרי-צלילים דרך הגוף". ויברואקוסטיקה תוכננה להרעיד את הגוף בעוצמה פיזית ופסיכולוגית אופטימלית. ד"ר דרו פירסון, פסיכולוג בעל ניסיון בהנדסת חשמל, מציין שמטרת הויברואקוסטיקה היא ליצור שילוב תחושתי-גופני. הוא אומר, "הגוף שומר אירועים רגשיים בזיכרון התאי. אקוסטיקת הרטט משנה את החתימה הביו-חשמלית של ההטבעה הרגשית"

מוסיקה ויברואקוסטית (VAM) מהדהדת בגוף ישירות דרך העצבים, העור, והעצמות. המתמרים המרובים הבנויים בתוך מיטת הויברוסאונד, והממוקמים באזורי הגב, הישבנים, והרגליים מפיקים צלילים שלא מכוונים לאוזניים. למעשה, אלא עם הרכבת אזניות, הצלילים שאפשר לשמוע עם האוזניים הם התדרים הנמוכים ביותר בפס-קול. לדבריו של ד"ר פירסון, הצלילים הנמוכים עוברים מעלה בעצב הואגוס למערכת ההפעלה הרטיקולרית, ו'נוגעים' בכל האיברים הפנימיים בדרך. זה בניגוד מוחלט לדרך בה עובר צליל, הנשמע דרך האוזן, ועובר מטה בעצב הואגוס לכיוון פי-הטבעת, ונאחז לכמעט כל איבר פנימי בדרך. עצב הואגוס הוא צינור מאד חשוב לגלי קול, בלי קשר לכיוון.

ד"ר פירסון מסביר שעיקרון ההשראה הקולית (SONIC INDUCTION) דרך עץ ומתכת הוא הרבה יותר עוצמתי מאשר דרך האוזן (ואויר). "גלי הקול מוספים באמצעות מתמרים מפלדה המתוכננים במיוחד לשדר תווך מלא של תנודות. אתה הופך לחלק מהקול המועבר דרך העצמות." אמנם פירסון מדגיש את עוצמת ההולכה של העצם, אך אחרים מחשיבים את ספיגת הקול דרך העור כחשוב לא פחות. גירוי אקוסטי של כל הגוף נחקר ע"י ד"ר פטריק פלניגן יותר משלושים שנה. הוא מאמין שעורו של האדם הוא איבר חישה עוצמתי: "העור שלנו הוא לא רק כיסוי, הוא איבר מאד מאד רגיש, עם מאות ואלפי קולטנים לטמפרטורה וקלט רטט-מגע.

כל איבר תפישה/חישה מתפתח חווייתית וגנטית מהעור. בעובר, העור מתקפל ויוצר את העיניים והאוזניים שלנו. יתכן שהעור שלנו הוא בעל יכולת כמוסה לתפוש/לחוש אור וקול. אני חושב שע"י גירוי העור עם אנרגיה בדרך הנכונה, אפשר פוטנציאלית לקטב מחדש את המוח ולטעון אותו באנרגיה."

בדיווח מחקרי שנוהל מטעם המרכז הקליני של מכון הבריאות הלאומי בארה"ב ב-1997, שכותרתו "השפעות המוסיקה הויברו-אקוסטית על הפחתת סימפטומים בחולים מאושפזים", ד"ר ג'ורג' פטריק מדווח, "ראינו תוצאות בעלי משמעות סטטיסטית וקלינית גם בהפחתת מתח-חרדה וגם בהפחתת סימפטומים. מטרת הפרוייקט היה לקבוע את יעילותו של הטיפול הויברואקוסטי במתן תגובת ההרפיה כתרופת-נגד למתח בעקבות טיפול והסתגלות לאפשרות של מצבים כרוניים או מסכני-חיים.

קבוצות אבחון כללו את כל התהליכים של מחלה כרונית, כגון סרטן, אידס, והפרעות של לב, ריאה, דם והפרעות פסיכיאטריות. נאספו נתונים מ-268 חולים בוגרים עם אבחנות שונות במשך תקופה בת 17 חודשים. בהצטברות כל הנתונים, דווח שהייתה הפחתה בת 53% בסימפטומים אחרי תכנית הטיפול.

חוקר הקול והכירופרקט ג'פרי תומפסון: "חלק גדול מגזע המוח וממערכת העצבים המרכזית מוקדש לחישה ועיבוד של תנודות. חוט השדרה מורכב מחבילות עצבים הנושאים סוגים שונים של תחושות כגון חום וקור, כאב, לחץ, רטט/תנודות, וכו'" לפי תומפסון, שני טורים שלמים חשים ויברציה ותופסים כמעט את כל החצי האחורי של חוט השדרה.

בחלקים הפרימיטיביים של המוח קרוב לגזע המוח, אזורים גדולים מוקדשים לעיבוד הרטט/תנודות. "כאשר שוכבים על שולחן-הקול, מידע רגשי חזק, בצורת תנודות מוסיקליות, עובר עיבוד בדיוק בחלק המוח ששם שוכנות התוכנות הרגשיות העמוקות ביותר".