top of page

ההשפעות המתמשכות של אימוני נוירופידבק


לאור העדויות הרבות לכך שאימוני הנוירופידבק מהווים דרך טיפול להפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות שונות, נערכו מחקרים במטרה להעריך את השפעתם המתמשכת לאורך זמן של אימוני הנוירופידבק. כלומר, נערכו מדידות שונות, כתלות במשתני המחקר, לאחר סיום טיפולי הנוירופידבק בכדי להעריך את טיב הישמרות השינויים הפיזיולוגיים וההתנהגותיים שנרכשו בזמן האימונים. במאמר זה, נרחיב על ממצאי מחקרי המעקב (follow-up) שנערכו בקרב הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הפרעת למידה והפרעת חרדה.


ההשפעה המתמשכת של אימוני נוירופידבק על הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)


בסקירת מטה-אנליזה שבוצעה בשנת 2019, סוקרו 10 מחקרים שבדקו את השפעת אימוני הנוירופידבק בקרב ילדים בעלי ADHD במשך מספר חודשים לאחר סיום האימונים. בתקופת המעקב (2-12 חודשים לאחר הטיפול) לא נערכו כלל אימוני נוירופידבק או אימוני חיזוק. נמצא שיפור מובהק לאורך זמן, מסיום הטיפולים ועד לאחר תקופת המעקב, בהפחתת התסמינים של חוסר קשב, רמת האימפולסיביות ורמת ההיפראקטיביות.

ממצאים אלו תומכים ברעיון לפיו טיפולי נוירופידבק אפקטיביים כטיפול לא-תרופתי בהפרעת ה-ADHD וכי היתרונות הקליניים של טיפולי הנוירופידבק מתמשכים לאורך זמן לאחר סיום אימוני הנוירופידבק (Van Doren et al., 2019).


מחקר נוסף עקב אחר דפוסי התנהגותם של ילדים הסובלים מהפרעת ADHD במשך שנתיים מסיום אימוני הנוירופידבק. הנבדקים חולקו רנדומלית לשתי קבוצות, לפי שני פרוטוקולי אימון; Slow Cortical Potentials (SCP) ו-Theta/Beta, ומדדיהם נלקחו טרם האימונים, מיד לאחר סיום 30 אימונים, לאחר חצי שנה ולאחר שנתיים. המדדים שנאספו מעידים על יכולות הוויסות העצמי של הנבדקים, סימפטומים התנהגותיים ומשתני קשב.

נמצא כי עבור שני סוגי הפרוטוקולים, השיפור בהתנהגות, ביכולות הוויסות העצמי וברמת הקשב לאור האימונים נשמר, ואף במקרים מסוימים ניתן היה להבחין בשיפור נוסף שאירע לאורך הזמן.

מטרת אימוני הנוירופידבק הינה ללמד את המתאמנים וויסות עצמי ולהשיג שליטה על מצבים מנטליים באמצעות פיתוח אסטרטגיות. על כן, השיפור שנראה במחקר מעקב זה לאחר סיום ביצוע האימונים מתיישב עם רציונל השיטה.


לאחר שנתיים מסיום הטיפולים, כמחצית מהילדים משתי קבוצות הפרוטוקולים כבר לא עמדו עוד בקריטריונים של הפרעת קשב, דבר המהווה יתרון משמעותי ביחס לטיפולים אחרים המוצעים לטיפול בהפרעה (Gani, 2009).


ההשפעה המתמשכת של אימוני נוירופידבק על הפרעת למידה


הפרעת למידה היא אחת מבין ההפרעות השכיחות ביותר בקרב ילדים בגילאי היסודי. הפרעה זו מתבטאת ביכולות למידה ורמות אינטליגנציה נמוכות יותר בהשוואה לחתך הגיל שאינו סובל מההפרעה. כמו כן, הישגי הסובלים מהפרעת למידה נמוכים במידה ניכרת בקריאה, במתמטיקה ובכתיבה. מחקרי עבר הראו כי ניתן לאפיין את הפרעת הלמידה באמצעות דפוס פעילות מוחית של תדר תטא (פעילות איטית) מוגבר ותדר אלפא מופחת. הקריטריונים הדרושים לאבחנת הפרעה זו חופפים במידה מסוימת לקריטריונים הדרושים בכדי לאבחן הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), אך אין שתי הפרעות אלו חופפות.


מחקרם של Fernández ועמיתיו (2003) בחן את השפעות טיפולי נוירופידבק בקרב ילדים הסובלים מהפרעת למידה. לשם כך, מחצית מהנבדקים עברו טיפולי נוירופידבק ומחציתם אימוני פלסבו (דמה). לפני ואחרי סדרת האימונים, הוקלטה הפעילות החשמלית במוחם של הנבדקים באמצעות EEG ונאספו מדדים שונים המעידים על רמת הקשב, יכולות קוגניטיביות, מאפייני התנהגות ורמת אינטליגנציה. נצפו שינויים ב-EEG בשתי הקבוצות, דבר המוסבר בכך שישנם שינויים המתרחשים בטבעיות עם הגיל. לצד זאת, השינויים בפעילות המוחית שנמדדו בקבוצת הנבדקים שעברו אימוני נוירופידבק היו גדולים במובהק מאלו שהתרחשו בקבוצת הביקורת. כמו כן, נמצאו שינויים התנהגותיים מובהקים בקבוצת הניסוי לעומת קבוצת הביקורת, הן ברמת האינטליגנציה והן ברמת הקשב. מחקרם של Becerra ועמיתיו (2006) הינו מחקר המשך למחקרם של Fernández ועמיתיו (2003).


במחקר ההמשך, החוקרים זימנו את אותם הנבדקים שהשתתפו במחקר המקורי והעריכו את ביצועיהם שנתיים לאחר סיום הטיפולים. נמצא כי במהלך השנתיים התרחש שיפור התנהגותי נוסף בקרב קבוצת הנבדקים שעברו טיפולי נוירופידבק בהשוואה לקבוצת הביקורת, והתרחשו שינויים בדפוסי הפעילות המוחית בשתי הקבוצות.


בשונה מקבוצת הביקורת, לאחר שנתיים מסיום הטיפולים, תסמיני הפרעת הלמידה פחתו משמעותית בקרב קבוצת הניסוי. החוקרים הסיקו שטיפולי נוירופידבק יכולים להוות טיפול יעיל גם לטווח הארוך עבור ילדים הסובלים מהפרעת למידה.



ההשפעה המתמשכת של אימוני נוירופידבק על חרדה


הפרעת החרדה מהווה הפרעה רווחת באוכלוסייה וכ-30% חווים חרדה בשלב מסוים במהלך חייהם. תסמיני הפרעת החרדה כוללים בעיות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות שונות, ומושפעים בין היתר מהבדלים אינדיבידואליים ומסוג הפרעת החרדה. הסימפטומים של ההפרעה מובילים לשיבוש בתפקוד היומיומי ולכן, רבים פונים לטיפול, כאשר אחד מסוגי הטיפול הינו באמצעות נוירופידבק (Gregory et al., 2020).


ישנן עדויות רבות בספרות לכך שהטיפול בנוירופידבק הינו יעיל להפחתת תסמיני הפרעת החרדה. אחת ממטרות מחקרם של Gregory ועמיתיו (2020) הייתה להעריך את היעילות לאורך זמן של הטיפול באמצעות נוירופידבק עבור הסובלים מחרדה. לשם כך, החוקרים השוו בין הקלטות ה-qEEG ודיווחים עצמיים שנאספו לפני הטיפולים, מיד בסיומם ולאחר תקופה של חודש וחצי. נמצא כי ישנו שיפור מובהק במדדים המוחיים הקשורים לחרדה לפני הטיפול לאלו אחריו. לאור העבודה שחודש וחצי לאחר מכן, השינוי שנצפה לאחר סיום האימון נשמר זהה ברמת המדדים הניורופיזיולוגים, החוקרים הסיקו כי הנוירופידבק הינו טיפול היעיל בהפחתת תסמיני חרדה והינו בעל השפעה שמתמשכת גם לאחר חודש וחצי.




כותבת המאמר: יובל שונרי.

------------------


ביבליוגרפיה


Becerra, J., Fernandez, T., Harmony, T., Caballero, M. I., Garcia, F., Fernández-Bouzas, A., ... & Prado-Alcalá, R. A. (2006). Follow-up study of learning-disabled children treated with neurofeedback or placebo. Clinical EEG and neuroscience, 37(3), 198-203.‏


Fernandez, T., Herrera, W., Harmony, T., Diaz-Comas, L., Santiago, E., Sanchez, L., ... & Valdés, P. (2003). EEG and behavioral changes following neurofeedback treatment in learning disabled children. Clinical Electroencephalography, 34(3), 145-152.‏


Gani, C. (2009). Long term effects after feedback of slow cortical potentials and of Theta/Beta-amplitudes in children with Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD) (Doctoral dissertation, Universität Tübingen).‏


Geladé, K., Janssen, T. W., Bink, M., Twisk, J. W., van Mourik, R., Maras, A., & Oosterlaan, J. (2018). A 6-month follow-up of an RCT on behavioral and neurocognitive effects of neurofeedback in children with ADHD. European child & adolescent psychiatry, 27, 581-593.‏


Gregory, J. C., Romero, D., & Jones, M. S. (2020). Predictors of neurofeedback outcomes following qEEG individualized protocols for anxiety. NeuroRegulation, 7(1), 18-18.‏


Van Doren, J., Arns, M., Heinrich, H., Vollebregt, M. A., Strehl, U., & K. Loo, S. (2019). Sustained effects of neurofeedback in ADHD: a systematic review and meta-analysis. European child & adolescent psychiatry, 28(3), 293-305.‏


Kommentare


bottom of page