אודות רוברט מונרו

מכון מונרו (TMI) בורג'יניה, ארה"ב הוא בעל הסטוריה של יותר מ 30 שנה של מחקר התודעה האנושית. את המכון הקים רוברט מונרו, בתחילת דרכו מפיק ומלחין מוזיקה לתוכניות רדיו וטלויזיה, בוגר אוניברסיטת אוהיו. בשנת 1956 החל מונרו את מחקרו אודות השפעתם של צלילים על התודעה האנושית. הוא התמקד במיוחד בתחילת מחקרו על יכולת למידה תוך כדי שינה.

ב 1958, תוך שהוא משתמש בעצמו כ"שפן ניסיון", החל מונרו לחוות מצבי תודעה בהם הוא חש את עצמו נפרד מגופו הפיזי, חוויות אותן הוא תיאר כ"חוויות חוץ-גופיות". על מנת ללמוד עוד על החוויות האלו וחוויות תודעה מדיטטיביות גבוהות נוספות, החל מונרו לתעד את תחושותיו וחוויותיו, שהושפעו מצלילים ותדרים שונים, בשלושת ספריו: Journeys Out of the Body, Far Journeys ו- Ultimate Journey.

בספרים הוא מציג גם את התיאוריות שלו לגבי התודעה האנושית וכן חלק ממצאי מחקריו.

מונרו שיתף פעולה עם מדענים, רופאים, פסיכולוגים, יועצים פסיכיאטרים ומהנדסי אלקטרוניקה על מנת להפוך את מחקרו למדיד ומדעי, ולבחון מקרוב כיצד משפיעים צלילים על הצד הנפשי-רגשי של המוח, באופן שיהיה תואם את המוסכמות האקדמיות למחקר מדעי. חלק מהחוקרים איתם עבד מונרו הם Charles Tart, Russell Targ, Hal Putoff, Stanley Krippner, Stanislav Grof, Edgar Mitchell, and Elisabeth Kubler-Ross ונוספים.

מכון המחקר, שבהתחלה כונה בשם מעבדת ויסטפילד למחקר החל לבחון תדרים וצלילים שונים על מצבי תודעה של נבדקים שונים לקראת סוף שנות ה 70. הנבדקים היו שוכבים בחדר שהכיל מיכשור אודיטורי שהשמיע להם שילובים שונים של תדרי צליל בצורה סטריאופונית. תוך כדי "שהייה" בתוך צלילים אלו, דיווחו הנבדקים על החוויות התודעתיות שהם עברו וכך לאט לאט ועם איסוף הנתונים ניתן היה לשייך כל תדר לחוויה תודעתית מסוימת.

תוך כדי כך נבדקו המדדים הפיזיולוגים של הנבדקים על ידי חיישן מוליכות חשמלית עורית (GSR), חיישני טמפרטורת העור, ועוד. כך אסף מונרו גם נתונים על ההשפעה הפיזיולוגית של צלילים על הגוף.

ב 1988 החלו מונרו וצוות החוקרים שלו להשתמש גם בטכנולוגיה שאפשרה להם לסרוק את הפעילות החשמלית במוח בזמן האזנה לצלילים הפסיכואקוסטים.

הפעילות החשמלית במוח נמדדה על ידי מכשור EEG (אלקטרו-אנצפלו-גרף) שכולל אלקטרודות המוצמדות לקרקפת של אדם ומדדות בזמן אמת את הפעילות המוחית. התוכנה שפותחה על ידם המירה את המסר החשמלי שהתקבל מ 200 אלקטרודות שהיו מוצמדות לראשו של אדם לתמונה דו מימדית בצבעים שונים של ראשו של אדם.

מחקרו של מונרו מתבסס על ממצאים מחקריים קודמים של H.W. Dove שכבר ב 1839 גילה שכאשר משמיעים לכל אחת מהאוזניים צליל בתדר שונה, המוח קולט על ההפרש בין הצלילים וכך למעשה "שומע" לא את התדרים שהושמע לו אלא תדר לא קיים.

התופעה הזאת מתרחשת במוח באופן טבעי והיא נועדה על מנת לעזור לאדם למקם את עצמו במרחב כשאר אוזניו קולטות צלילים שונים מכיוונים שונים. לעומת זאת, כאשר תדרי הצלילים השונים מושמעים לאדם באוזניות סטריאו, המוח יוצר "צליל פנטום" תדר שלישי שהוא ההפרש בין שני התדרים שהושמעו לו, מה שנקרא בפי המדענים “binaural beat”.

עבודתו המחקרית של דוב עוררה חוקר אחר בשם ג'ראלד אוסטר, להשתמש ב binaural beats על מנת לחקור תהליכים מוחיים. ואוסטר הוא זה שנתן את ההשראה למונרו להשתמש בצלילים ותהליכים מוחיים אלו על מנת להשרות וליצור מצבי תודעה ומדיטציה גבוהים ואף חוויות חוץ-גופיות.

מונרו השתמש במונח "צלילים פסיכואקוסטים" לתיאור תדרים אלו.

מונרו וצוות המחקר שלו גילו שכשאר משלבים את הצלילים הפסיכואקוסטים עם שהייה במרחב נטול גירויים (מכל ציפה, חדר אטום לרעשים וכן הלאה), שילוב התדרים הפסיכואקוסטים הוביל למצב תודעתי רחב ומשופר בו אדם יכול להשתמש על מנת להגיע לתשובות והברקות פנימיות, לעבור מסע פנימי ולשפר מצבים נפשיים ורגשיים שונים.